Not defined config for host...hebron.site.aplus.net חברון: אתר היישוב היהודי בחברון - חברון, עיר האבות
www.hebron.com www.hevron.da.ru www.hebronfund.com www.machpela.com
דף הבית »  חדשות

חדשות

סגירת מערת המכפלה למשך יום שלם לרגל מבצע הפינוי של בית שפירא
9 במאי 2006

                                                                                                י"א אייר תשס"ו
                                                                                                9 מאי, 2006
לכבוד
חברי הכנסת
 
            שלום רב,
  
הנדון:  סגירת מערת המכפלה למשך יום שלם
                                    לרגל מבצע הפינוי של בית שפירא
 
אנו מבקשים את התערבותך ועזרתך, בעקבות ההחלטה החמורה (שאיננו יודעים בשלב זה מי אחראי לה) לסגור את מערת המכפלה לפני מתפללים ומבקרים למשך יום שלם, לרגל מבצע הפינוי של "בית שפירא" בחברון.
לפי המידע שברשותנו (תשובות שנמסרו בע"פ ע"י קציני צה"ל ומשטרה בדרגים מקומיים) סגירת המערה נעשתה  על מנת לאפשר השתתפות  שוטרי המג"ב של "משמר המערה" במבצע הפינוי, ואף שהפינוי הסתיים כבר ב- 10:30 בבוקר המערה נשארה סגורה עד למחרת על מנת "לאפשר לשוטרים לנוח".
אין צורך להכביר מילים על החשיבות העצומה של התפילה במערה לכל מתפלל בודד, ולעם ישראל כולו, על קדושתו וחשיבותו של המקום, ועל היותו אבן שואבת למאות אלפי מתפללים ומבקרים מהארץ ומהעולם.
סגירת אתר רב חשיבות שכזה, כמוה כסגירת הכותל המערבי, ואכן עד כה מעולם לא קרה ששוטרי "משמר המערה" נלקחו למשימה אחרת כלשהי, גם לא בימים של פיגועים קשים וירי בלתי פוסק על חברון, ובוודאי שאין מקום להשתמש בהם לצורך פעילות שולית של אכיפת חוק.
יש לציין כי במשך כל היום הגיעו למערה מתפללים ומבקרים מהאזור, מהארץ ומהעולם, ואלו נפגעו פגיעה קשה מההחלטה השרירותית והבלתי מוצדקת.
כאמור, אנו מבקשים את התערבותך ופעילותך על מנת שיובהר לכל הנוגעים בדבר שמדובר בהחלטה שגויה וחמורה מאוד, ושהדבר לא ישנה.
 
 
בכבוד רב,
 
ועד היישוב היהודי בחברון
 

"בית שפירא" בחברון פונה לאחר מאבק
9 במאי 2006

   
"בית שפירא" בחברון פונה לאחר מאבק
היישוב היהודי בחברון ימשיך במאבק למען החזרת הבית לדייריו החוקיים
 
בגיליון הקודם התבשרו הקוראים על רכישת ואכלוס בית יהודי נוסף בחברון. הבית כונה "בית שפירא", ע"ש הרב שלמה יצחק שפירא הי"ד  שנרצח בקרבת מקום בחוה"מ סוכות, לפני כשנתיים וחצי. לפני שמלאו חודש ימים לאכלוס הבית, תושביו היהודים פונו בכח ביום ראשון ט' אייר. על השתלשלות הפרשה, נספחיה ולקחיה – להלן.
 
בית שפירא ניצב על אם הדרך משכונת אברהם אבינו למערת המכפלה. זהו  בית גדול בן 3 קומות, שאכלוסו ביהודים הרחיב באופן משמעותי את המרחב הגיאוגרפי של הישוב היהודי בחברון, ויצר כמעט-רצף יהודי בין הרובע היהודי המתחדש ובין מערת המכפלה. הבית נרכש כבר לפני יותר משנה ע"י "איש קש" והושכר לחברת "טל השקעות ובנין בע"מ", אשר העמידה אותו לרשות המשפחות והישוב היהודי בחברון.
על מנת "לתפוס חזקה" בבית, עוד לפני אכלוסו ביהודים, ביצע הישוב כבר אז (לפני למעלה משנה) מספר פעולות כגון: החלפת דלתות הבית ומנעוליו, והכנסת מיטלטלין לתוך הבית.
כשבוע לפני פסח, השתכנו בבית 3  משפחות יהודיות, חלקן – מהמשפחות שנאלצו לצאת מביתם בנחלה היהודית "מצפה שלהבת" (ה"שוק"). קציני צה"ל והמנהל האזרחי באו לבדוק ולסייר, קיבלו לעיונם את המסמכים המאשרים את העברת החזקה על הנכס לישוב היהודי, ואישרו את המשך השהיה במקום. גאולת הבית היתה אירוע רב משמעות בהרחבת היישוב.
 

חקירה מגמתית

זמן קצר לאחר מכן, התברר כי כל הרחבה ביישוב היהודי בחברון היא לצנינים בעיני גורמים שפוטי השמאל במערכת. המשטרה החלה לחקור בנושא, במגמה ברורה – להוציא את היהודים מהבית.   נציגי הישוב שזומנו לחקירה, הבחינו כי בתיק בו הם נחקרים אין כלל מתלוננים, יש רק "חשודים" – היהודים שפעלו ליישוב הבית. באותו שלב, המשטרה עדיין עסקה בחיפוש ואיתור ערבים שירשמו כ"מתלוננים" בתיק. יו"ר הועדה המוניציפלית בחברון, אברהם בן יוסף, שוחח לאחר החקירה עם קצין החקירות, רפ"ק אבי רוטנברג, שאמר לו: "עוד תראה, הפעם נצליח להוציא אתכם מהבית!" – כך ממש. שאלתו של אברהם: האם תפקידכם ומטרתכם להוציא אותנו מהבית  - או לחקור ולברר את האמת באשר לחזקה על הבית??? – שאלה זו נותרה ללא מענה.
 
למה התכוון קצין החקירות, אבי רוטנברג,  במילה "הפעם"??  התשובה מעניינת: לפני כשנה נכנסו תושבים מהישוב היהודי בחברון לבית גדול אחר, אשר נרכש אף הוא ע"י אותו "איש קש", בית בשכונת תל רומידה. מיד לאחר כניסת המשפחות כינס ראש המינהל האזרחי דאז, המכונה "פיצי", ישיבה רבת משתתפים של קציני מינהל אזרחי, צבא ומשטרה, ובה ניתנה הוראה לעשות כל מה שצריך על מנת להוציא את היהודים מן הבית. אחד המשתתפים העיר, שהבית נקנה כחוק ונמצא בידי היהודים על פי דין; הערה זו נותרה ללא התייחסות. ואכן, השלטונות עשו כל מה שניתן כדי לבצע את המשימה החשובה של הוצאת יהודים. בין היתר, נעצר "איש הקש" למשך מספר שבועות, ואף נערך עימות בינו ובין ה"מתלונן" הערבי, וכן הופעלו אמצעי לחץ שונים על הישוב, כולל עיכוב מכוון בפעולות פיתוח אחרות בישוב – אך כל האמצעים לא צלחו, החקירה העלתה חרס, והבית נשאר מאוכלס ביהודים.
הפעם – החליטו הקצין רוטנברג וכנראה גם קצינים נוספים במשטרה ובמנהל האזרחי – הפעם זה יצליח, הפעם נוציא את היהודים מהבית.
ואכן, החקירה הייתה בבירור חקירה מגמתית ומונחית. כל הבעלים הקודמים של המבנה (8 במספר) אותרו ע"י המשטרה, וכל אחד מהם מסר כמובן תלונה (אחרת חייו בסכנה). גם ראש העיר  הערבי הוזמן ע"י המשטרה להעיד, והעיד – כמה מפתיע – שהעיסקה אינה כשרה. המשטרה, שיודעת היטב שאין לערבים כל ברירה אחרת אלא להתלונן – בחרה להתייחס לתלונותיהם ברצינות תהומית. "איש הקש" נעצר אף הפעם, וזכה הן לאיומים (שישב בכלא עד סוף ימיו) והן להצעה מפתה: להפוך ל"עד מדינה" נגד היהודים תמורת בצע כסף. כל זה היה ללא הועיל. לבסוף הוא שוחרר, ללא כתב אישום, וללא כל הגבלות. לאור הנסיון ב"פעם הקודמת" העדיפו במשטרה לא לערוך "עימות" בינו ובין ה"מתלוננים" הערבים. ומי לא נחקר? 3 עורכי – דין בכירים, נוטריונים ישראליים, החתומים על מסמכי העיסקה – הם לא נחקרו כלל. העדות שלהם כנראה לא "התאימה" למטרה של החקירה המגמתית...
כשבוע לפני יום העצמאות קיבלו התושבים מכתב ממשטרת חברון: "ישיבתכם במקום אינה חוקית...עליכם לפנות את הבית ללא דיחוי". ההליך שננקט הופעל ע"פ חוק "פלישה טריה".
 
 
מהו החוק של "פלישה טריה – עשיית דין עצמית"?
 מדובר בחוק חריג ומיוחד, על פיו ניתנת לאדם הרשות "לעשות דין לעצמו" ולסלק בכחות עצמו אדם שפלש לרכושו, בלא צורך לקבל אישור מבית המשפט. החוק הגביל וצמצם את המקרים בהם מותר לבצע "עשיית דין עצמית", למקרים הבאים:
  • אך ורק ל"פלישה" שלא מלאו לה 30 יום
  • אך ורק למקרים בהם ניתן להסתפק ב"כח סביר"
  • ובשטחי יהודה ושומרון – אך ורק למקרים בהם המפקד הצבאי מאשר, שהפעולה אינה פוגעת בבטחון ובסדר הציבורי.
כמו כן קובע החוק, שבמידת הצורך רשאי בעל הנכס להעזר במשטרה כדי לסלק את הפולשים, אך גם זאת תחת המגבלות הנ"ל. (כלומר: 30 יום, כח סביר, אי פגיעה בבטחון ובסדר הציבורי). המשטרה, כמובן, תסייע רק למי שהוכיח שהוא אכן בעל הנכס.
 
עיוות הדין של בג"צ:
התושבים היהודים, והחברה המשכנת, עתרו לבג"צ.מטרת העותרים לבג"צ היתה, להוכיח כי חלפו למעלה מ-30 יום בהם הם מחזיקים בנכס, וכי הנכס אכן שייך להם ולא למתלוננים.
 
הדיון התקיים ביום חמישי, למחרת יום העצמאות.
השופטים התקשו להחליט לגבי שאלת הבעלות על הנכס. שוב ושוב שאלו שאלות מהן ניכר, שהם מתלבטים בין טענות 2 הצדדים. לבסוף כתבו בהחלטתם, שאינם מביעים כל עמדה בנושא זה, אך הורו לפנות את הבית עד למחרת, לאטום אותו, ולהמשיך את הדיון על הבעלות בבית משפט שלום. במהלך המשפט התברר כי המשפט כלל איננו ענייני, אלא פוליטי. נציגת הפרקליטות השמיעה טיעונים פוליטיים מופרכים, לפיהם עקב ה"מצב הנפיץ בחברון" ישיבת היהודים בבית עלולה להלהיט את הרוחות בחברון ולגרום להתלקחות – וזאת לאחר שיהודים יושבים בבית כבר חודש ימים בשקט גמור... כן נרמז כי ה"יחסים" בין הצבא והמשטרה עם ערביי חברון מחייבת אותם לזרוק את היהודים...ועוד טיעונים מסוג זה. נציגי הדיירים הציעו להפקיד כסף בבית המשפט, כדי להבטיח תשלום השכירות אם יתברר כי הבית שייך למתלוננים. משום מה, גם הצעה זו לא התקבלה. עורכי הדין הביאו תקדימים  והוכיחו שאם הדיירים הם הפונים לבית המשפט  - ספירת 30 הימים נמשכת והם זכאים להישאר בבית; אך גם אלו משום מה לא הועילו. התברר, כי ליהודים אין צדק, אין סעד בבית המשפט, ואין סיכוי למשפט הוגן. ההחלטה שהתקבלה היתה כולה פוליטית: היהודים חויבו לצאת מהבית למחרת, ולפנות בהמשך לבית משפט שלום. כל המערכת, המנהל האזרחי, המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט – התגייסו למטרה אחת: להוציא את היהודים מהבית. הרגשה זו קוממה רבים, ומאות מתנדבים באו לחברון כדי  למחות.
 
 
רמיסת קדשי ישראל ע"י צה"ל: חילול שבת, סגירת מערת המכפלה
אמנם אלוף פיקוד המרכז הצהיר בפני בג"צ שהפינוי לא יתקיים ביום ששי "כיון שאין מדובר בפיקוח נפש וכיון שחיילים ושוטרים דתיים רבים אמורים להשתתף במבצע", אך בפועל בוצע מבצע הפינוי תוך חילול שבת של מאות חיילים, וכמעט תוך חילול שבת גם למאות אזרחים, שהיו בדרכם לחברון ונחסמו ע"י צה"ל עד סמוך מאד לכניסת השבת.
 
ביום ראשון, יום הפינוי עצמו, נסגרה מערת המכפלה לחלוטין, לראשונה מזה 12 שנה, עקב החלטה להשתמש בשוטרי המג"ב של "משמר המערה" לביצוע הפינוי. המערה נותרה סגורה כל אותו היום, גם לאחר שהפינוי הסתיים, כיון ש"השוטרים צריכים לנוח"...
יש לציין, שגם בימים של פיגועים קשים ביותר בגזרת חברון, לא נסגרה מערת המכפלה מעולם, ולא נעשה כל שימוש בחיילי "משמר המערה" לצרכים בטחוניים. אבל, כנראה שפינוי בית שפירא הוא מטרת-על שלכבודה אפשר להפר לא רק את כללי החקירה ואת כללי השפיטה, אלא גם את כללי הברזל של מערכת הבטחון...
 
 
הדיווחים השקריים בתקשורת:
התקשורת, ככלל, עשתה כל מאמץ על מנת להבליט את טענת הפרקליטות כאילו המסמכים מזוייפים והבית כלל אינו שייך ליהודים. חלק מכלי התקשורת הגדילו לעשות, ופרסמו כתבות לפיהן גם בג"ץ קבע שמדובר ב"כנופיית נוכלים" , ובמסמכים מזוייפים.
ביום שני שלח ב"כ היישוב היהודי ומשפחות הדיירים, עו"ד גלעד קורינאלדי, מכתבים למערכות העיתונים  "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", ודרש התנצלות ותשלום פיצוי בסך מיליון ₪ על פרסום לשון הרע תוך התעלמות מכללי האתיקה העיתונאית.
 
 
התנהלות המשטרה בשטח – האם נלמדו לקחי עמונה?
ביום ששי התברר לתושבי בית שפירא כי בפתח ביתם נערכת המשטרה ל"עמונה 2". למקום הגיעו צוותי יס"מ, מג"ב וגם יסמ"ג – יחידת הפינוי של מג"ב, במדים השחורים הידועים לשימצה, עם קסדות ואלות, חלקם הגדול ללא תגים מזהים. ביניהם זוהו רבים שהתפרעו והיכו בעמונה. התערבות של חברי כנסת מול מפכ"ל המשטרה הביאה לענידת תגי הזיהוי לאחר מספר שעות, אך הם הורדו בהמשך. במוצאי שבת עלו שוטרי יס"מ על גג הבית, וממנו זרקו אבנים לתוך המבנה, וגם פצעו את אחד הילדים. כמו כן, קיללו את יושבי הבית ואיימו עליהם: "עוד מעט נבוא ונשבור לכם את הראשים והידיים..."
לקראת הפריצה לבית השתנתה התמונה: למקום הגיעה כל הקצונה הבכירה של המשטרה וצה"ל. מעולם לא נראו כל כך הרבה קצינים בכירים במקום אחד. נציגי ועד הישוב דרשו להכניס צלמים לתוך הבית, על מנת לתעד כל אלימות מצד המשטרה. לאחר ויכוח התקבלה החלטה, להכניס גם צלמים מטעם הישוב (בנוסף לצלמי המשטרה). הפעילות המשטרתית בתוך הבית לוותה ב"השגחה צמודה" של הקצינים הבכירים על כל תנועה של כל שוטר, תחת השגחה צמודה של הצלמים ושל נציגי ועד הישוב. (עוד קודם לכן בדקו המפקדים עצמם שכל השוטרים מתוייגים). גם כשהושלכו לעבר השוטרים ביצים, צבע, קוקה קולה וכו'– הנחו המפקדים את השוטרים לנהוג באיפוק,  ולהפעיל כח רק לצורך ביצוע המשימה: הוצאת האנשים מהבית (וזה היה לפעמים קשה!) ולא כעונש או כנקמה.
ניכר היה שהמשטרה פועלת בפינוי הבית בהתאם ל"לקחי עמונה": הקפדה מלאה על "מדרג הפעלת הכח", על נוכחות המפקדים בשטח, על שימוש בשוטרות כלפי נשים ונערות וכדומה. במשך יותר מ-4 שעות פינתה המשטרה מן הבית כ-50 איש. כדאי לזכור, כי בעמונה, באותו פרק זמן, פונו 3,000 איש ונהרסו 9 בתים...
מחוץ לבית, היו הדברים שונים לחלוטין:  שם הושארו השוטרים ללא "השגחה צמודה" של הקצינים הבכירים, ופעלו באלימות ואכזריות תוך הכאת כל מי שנקרה בדרכם, הטלת מצור על שכונת אברהם אבינו, פלישה לגגות ולמרפסות של בתים פרטיים, גרימת נזק לרכוש, וביצוע מעצרי-שוא ללא כל הצדקה. כמובן, ששוטרות לא היו שם, ושוטרים-גברים היכו ועצרו נערות.
 
 
 
בג"ץ – מחוץ לחוק
אחת השאלות המרכזיות בפרשה היתה – האם עברו 30 הימים של "פלישה טריה", או לא? אם עברו 30 יום – המשטרה אינה יכולה להוציא את הדיירים מהבית, וכל הנושא עובר לבית משפט שלום שיכריע בסוגיית הבעלות.  בשאלה זו הכריעו שופטי בג"ץ, ש 30 הימים יסתיימו ביום ששי, כלומר למחרת היום.
בפסק הדין נקבע, כי דיירי הבית יוכלו לפנות אותו בכחות עצמם ("פינוי מרצון") עד ליום ששי בשעה 11. וכי המשטרה רשאית לפנותו "מחר (-ביום ששי) החל מהשעה 11."
 
שעות ספורות לאחר מכן הבינו בצה"ל, במשטרה ובפרקליטות, שפסק הדין של בג"צ הכניס אותם למילכוד: 30 הימים שלהם יסתיימו ביום ששי, וביום זה כמעט בלתי אפשרי לבצע את הפינוי. בצר להם – פנו בבקשה מיוחדת לבג"צ.
הבקשה כונתה בשם מיוחד: "בקשה דחופה להבהרת פסק הדין" – הליך שאינו קיים כלל בסדר הדין. בבקשה נכתב - "מכיון שמרוץ 30 הימים יחלוף מחר..מכיון שקיים חשש שלא ניתן יהיה להשלים את הפינוי עד כניסת השבת...יבקשו המשיבים מבית המשפט הנכבד כי יבהיר את פסק דינו, כך שיקבע כי הגשת העתירה עצרה את מרוץ 30 הימים..."
- לכאורה זו  בקשת "הבהרה", אך למעשה – זו בעצם  בקשה לשנות את פסק הדין, דבר שאינו קיים ואינו מקובל.
לבקשה צורף תצהיר מרשים חתום ע"י אלוף הפיקוד, בו נאמר כי מדובר ב"מבצע מורכב, המחייב השתתפות של  מאות חיילים ושוטרים" וכי "לא ניתן יהיה לסיימו עד כניסת השבת".
הבקשה הוגשה לבג"צ ביום חמישי בלילה, ודיון נקבע ליום ששי בבוקר.
 
אילו היה בית המשפט העליון מקבל את החלטותיו בהתאם לחוק ולכללי השפיטה להם הוא מחוייב – "בקשת ההבהרה" היתה צריכה להידחות על הסף:
  • ראשית, בגלל עקרון "סופיות הדיון". אי אפשר לשנות פסק דין של בג"צ לאחר שכבר ניתן (אלא אם מבקשים דיון בהרכב מורחב)
  • שנית, בגלל שלא קיים כלל בסדר הדין הליך של "בקשת הבהרה". מדובר בכותרת נאה שאינה משקפת את מה שנכתב תחתיה.
  • שלישית, משום שעל פי התצהיר של אלוף פיקוד המרכז מבצע הפינוי אינו יכול להכנס תחת ההגדרה של "הפעלת כח סביר" וגם לא תחת ההגדרה של "פעילות שאינה פוגעת בבטחון ובסדר הציבורי".(מאות שוטרים וחיילים אינם "כח סביר") וממילא לא מתקיימים תנאי-המינימום של "עשיית דין עצמית".
  • ובנוסף, על פי התקדימים הקיימים, הגשת עתירה לבג"צ ע"י ה"פולשים" אינה עוצרת את מרוץ 30 הימים.
אבל שופטי בג"צ לא התחשבו בכל העובדות והכללים הללו, ומיד עם כניסתם לאולם הודיעו בנימה ידידותית לנציג הפרקליטות, שהמשטרה תקבל "כמובן" את בקשתה, וזאת עוד לפני ששמעו את טענות הצדדים.
השופטת נאור עוד הוסיפה ושאלה את עורכי הדין, מדוע יושבי הבית אינם מכבדים את החלטת בג"ץ ואינם מפנים את הנכס מרצון.
בשלב זה ביקשה אורית סטרוק, נציגת הישוב היהודי את רשות הדיבור, והסבירה לשופטים, כי כאשר הם עצמם אינם מכבדים את החלטותיהם, ואת כללי החוק והפסיקה להם הם מחוייבים – קשה יהיה לדרוש מהציבור לכבד זאת. "בית המשפט העליון עשה צחוק מעצמו" – אמרה אח"כ לעיתונאים במסדרון בית המשפט. זה כמובן לא הפריע למערכת, לפעול כראות עיניה.
 

מחסומים בכל האזור

עוד במהלך הדיון המשפטי, ולכאורה עוד בטרם נודע פסק הדין, כבר הטיל צה"ל מחסומים על כל האזור. תושבי האזור נחסמו בדרכים ועברו קשיים וסבל מיותרים. על חלק גדול מחברון הוטל סגר, שגרם לתושבים רגשות קשים. התברר, שהמשטרה והצבא עושים דין לעצמם, או שנרמז להם מראש מה תהיה תוצאת הדיון בבג"ץ...
 

מה בעתיד?

מתיישבי האזור, ותשבי חברון בכללם, אינן חיים באשליות מזה שנים רבות. אנו יודעים כי כל התקדמות ביישוב האזור מלווה בקשיים רבים ובקרבנות. בימים אלו אנו נזכרים בנפילת ששת החברים ליד בית הדסה בערב שבת, י"ז באייר, תש"מ. 3 חדשים לפני כן נרצח יהושע סלומה הי"ד. אך רק בזכות קרבנות אלו, התקדם הישוב היהודי בחברון, שחודש ע"י הנשים החלוצות בבית הדסה, ועל שמם הוקם היישוב בית חג"י (חנן, גרשון, יעקב, יהושע). כל שלב היה מלווה בקשיים ומאבקים, ואחריהם היתה התקדמות. בעזרת ה', כך יהיה גם הפעם, ונחזור לבית הזה – ולעוד בתים רבים, שיגאלו וייושבו, ועיר האבות תשוב ותיבנה.
 
 
 
 
 
 

"בית שפירא" בחברון פונה לאחר מאבק
9 במאי 2006

   
"בית שפירא" בחברון פונה לאחר מאבק
היישוב היהודי בחברון ימשיך במאבק למען החזרת הבית לדייריו החוקיים
 
בגיליון הקודם התבשרו הקוראים על רכישת ואכלוס בית יהודי נוסף בחברון. הבית כונה "בית שפירא", ע"ש הרב שלמה יצחק שפירא הי"ד  שנרצח בקרבת מקום בחוה"מ סוכות, לפני כשנתיים וחצי. לפני שמלאו חודש ימים לאכלוס הבית, תושביו היהודים פונו בכח ביום ראשון ט' אייר. על השתלשלות הפרשה, נספחיה ולקחיה – להלן.
 
בית שפירא ניצב על אם הדרך משכונת אברהם אבינו למערת המכפלה. זהו  בית גדול בן 3 קומות, שאכלוסו ביהודים הרחיב באופן משמעותי את המרחב הגיאוגרפי של הישוב היהודי בחברון, ויצר כמעט-רצף יהודי בין הרובע היהודי המתחדש ובין מערת המכפלה. הבית נרכש כבר לפני יותר משנה ע"י "איש קש" והושכר לחברת "טל השקעות ובנין בע"מ", אשר העמידה אותו לרשות המשפחות והישוב היהודי בחברון.
על מנת "לתפוס חזקה" בבית, עוד לפני אכלוסו ביהודים, ביצע הישוב כבר אז (לפני למעלה משנה) מספר פעולות כגון: החלפת דלתות הבית ומנעוליו, והכנסת מיטלטלין לתוך הבית.
כשבוע לפני פסח, השתכנו בבית 3  משפחות יהודיות, חלקן – מהמשפחות שנאלצו לצאת מביתם בנחלה היהודית "מצפה שלהבת" (ה"שוק"). קציני צה"ל והמנהל האזרחי באו לבדוק ולסייר, קיבלו לעיונם את המסמכים המאשרים את העברת החזקה על הנכס לישוב היהודי, ואישרו את המשך השהיה במקום. גאולת הבית היתה אירוע רב משמעות בהרחבת היישוב.
 

חקירה מגמתית

זמן קצר לאחר מכן, התברר כי כל הרחבה ביישוב היהודי בחברון היא לצנינים בעיני גורמים שפוטי השמאל במערכת. המשטרה החלה לחקור בנושא, במגמה ברורה – להוציא את היהודים מהבית.   נציגי הישוב שזומנו לחקירה, הבחינו כי בתיק בו הם נחקרים אין כלל מתלוננים, יש רק "חשודים" – היהודים שפעלו ליישוב הבית. באותו שלב, המשטרה עדיין עסקה בחיפוש ואיתור ערבים שירשמו כ"מתלוננים" בתיק. יו"ר הועדה המוניציפלית בחברון, אברהם בן יוסף, שוחח לאחר החקירה עם קצין החקירות, רפ"ק אבי רוטנברג, שאמר לו: "עוד תראה, הפעם נצליח להוציא אתכם מהבית!" – כך ממש. שאלתו של אברהם: האם תפקידכם ומטרתכם להוציא אותנו מהבית  - או לחקור ולברר את האמת באשר לחזקה על הבית??? – שאלה זו נותרה ללא מענה.
 
למה התכוון קצין החקירות, אבי רוטנברג,  במילה "הפעם"??  התשובה מעניינת: לפני כשנה נכנסו תושבים מהישוב היהודי בחברון לבית גדול אחר, אשר נרכש אף הוא ע"י אותו "איש קש", בית בשכונת תל רומידה. מיד לאחר כניסת המשפחות כינס ראש המינהל האזרחי דאז, המכונה "פיצי", ישיבה רבת משתתפים של קציני מינהל אזרחי, צבא ומשטרה, ובה ניתנה הוראה לעשות כל מה שצריך על מנת להוציא את היהודים מן הבית. אחד המשתתפים העיר, שהבית נקנה כחוק ונמצא בידי היהודים על פי דין; הערה זו נותרה ללא התייחסות. ואכן, השלטונות עשו כל מה שניתן כדי לבצע את המשימה החשובה של הוצאת יהודים. בין היתר, נעצר "איש הקש" למשך מספר שבועות, ואף נערך עימות בינו ובין ה"מתלונן" הערבי, וכן הופעלו אמצעי לחץ שונים על הישוב, כולל עיכוב מכוון בפעולות פיתוח אחרות בישוב – אך כל האמצעים לא צלחו, החקירה העלתה חרס, והבית נשאר מאוכלס ביהודים.
הפעם – החליטו הקצין רוטנברג וכנראה גם קצינים נוספים במשטרה ובמנהל האזרחי – הפעם זה יצליח, הפעם נוציא את היהודים מהבית.
ואכן, החקירה הייתה בבירור חקירה מגמתית ומונחית. כל הבעלים הקודמים של המבנה (8 במספר) אותרו ע"י המשטרה, וכל אחד מהם מסר כמובן תלונה (אחרת חייו בסכנה). גם ראש העיר  הערבי הוזמן ע"י המשטרה להעיד, והעיד – כמה מפתיע – שהעיסקה אינה כשרה. המשטרה, שיודעת היטב שאין לערבים כל ברירה אחרת אלא להתלונן – בחרה להתייחס לתלונותיהם ברצינות תהומית. "איש הקש" נעצר אף הפעם, וזכה הן לאיומים (שישב בכלא עד סוף ימיו) והן להצעה מפתה: להפוך ל"עד מדינה" נגד היהודים תמורת בצע כסף. כל זה היה ללא הועיל. לבסוף הוא שוחרר, ללא כתב אישום, וללא כל הגבלות. לאור הנסיון ב"פעם הקודמת" העדיפו במשטרה לא לערוך "עימות" בינו ובין ה"מתלוננים" הערבים. ומי לא נחקר? 3 עורכי – דין בכירים, נוטריונים ישראליים, החתומים על מסמכי העיסקה – הם לא נחקרו כלל. העדות שלהם כנראה לא "התאימה" למטרה של החקירה המגמתית...
כשבוע לפני יום העצמאות קיבלו התושבים מכתב ממשטרת חברון: "ישיבתכם במקום אינה חוקית...עליכם לפנות את הבית ללא דיחוי". ההליך שננקט הופעל ע"פ חוק "פלישה טריה".
 
 
מהו החוק של "פלישה טריה – עשיית דין עצמית"?
 מדובר בחוק חריג ומיוחד, על פיו ניתנת לאדם הרשות "לעשות דין לעצמו" ולסלק בכחות עצמו אדם שפלש לרכושו, בלא צורך לקבל אישור מבית המשפט. החוק הגביל וצמצם את המקרים בהם מותר לבצע "עשיית דין עצמית", למקרים הבאים:
  • אך ורק ל"פלישה" שלא מלאו לה 30 יום
  • אך ורק למקרים בהם ניתן להסתפק ב"כח סביר"
  • ובשטחי יהודה ושומרון – אך ורק למקרים בהם המפקד הצבאי מאשר, שהפעולה אינה פוגעת בבטחון ובסדר הציבורי.
כמו כן קובע החוק, שבמידת הצורך רשאי בעל הנכס להעזר במשטרה כדי לסלק את הפולשים, אך גם זאת תחת המגבלות הנ"ל. (כלומר: 30 יום, כח סביר, אי פגיעה בבטחון ובסדר הציבורי). המשטרה, כמובן, תסייע רק למי שהוכיח שהוא אכן בעל הנכס.
 
עיוות הדין של בג"צ:
התושבים היהודים, והחברה המשכנת, עתרו לבג"צ.מטרת העותרים לבג"צ היתה, להוכיח כי חלפו למעלה מ-30 יום בהם הם מחזיקים בנכס, וכי הנכס אכן שייך להם ולא למתלוננים.
 
הדיון התקיים ביום חמישי, למחרת יום העצמאות.
השופטים התקשו להחליט לגבי שאלת הבעלות על הנכס. שוב ושוב שאלו שאלות מהן ניכר, שהם מתלבטים בין טענות 2 הצדדים. לבסוף כתבו בהחלטתם, שאינם מביעים כל עמדה בנושא זה, אך הורו לפנות את הבית עד למחרת, לאטום אותו, ולהמשיך את הדיון על הבעלות בבית משפט שלום. במהלך המשפט התברר כי המשפט כלל איננו ענייני, אלא פוליטי. נציגת הפרקליטות השמיעה טיעונים פוליטיים מופרכים, לפיהם עקב ה"מצב הנפיץ בחברון" ישיבת היהודים בבית עלולה להלהיט את הרוחות בחברון ולגרום להתלקחות – וזאת לאחר שיהודים יושבים בבית כבר חודש ימים בשקט גמור... כן נרמז כי ה"יחסים" בין הצבא והמשטרה עם ערביי חברון מחייבת אותם לזרוק את היהודים...ועוד טיעונים מסוג זה. נציגי הדיירים הציעו להפקיד כסף בבית המשפט, כדי להבטיח תשלום השכירות אם יתברר כי הבית שייך למתלוננים. משום מה, גם הצעה זו לא התקבלה. עורכי הדין הביאו תקדימים  והוכיחו שאם הדיירים הם הפונים לבית המשפט  - ספירת 30 הימים נמשכת והם זכאים להישאר בבית; אך גם אלו משום מה לא הועילו. התברר, כי ליהודים אין צדק, אין סעד בבית המשפט, ואין סיכוי למשפט הוגן. ההחלטה שהתקבלה היתה כולה פוליטית: היהודים חויבו לצאת מהבית למחרת, ולפנות בהמשך לבית משפט שלום. כל המערכת, המנהל האזרחי, המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט – התגייסו למטרה אחת: להוציא את היהודים מהבית. הרגשה זו קוממה רבים, ומאות מתנדבים באו לחברון כדי  למחות.
 
 
רמיסת קדשי ישראל ע"י צה"ל: חילול שבת, סגירת מערת המכפלה
אמנם אלוף פיקוד המרכז הצהיר בפני בג"צ שהפינוי לא יתקיים ביום ששי "כיון שאין מדובר בפיקוח נפש וכיון שחיילים ושוטרים דתיים רבים אמורים להשתתף במבצע", אך בפועל בוצע מבצע הפינוי תוך חילול שבת של מאות חיילים, וכמעט תוך חילול שבת גם למאות אזרחים, שהיו בדרכם לחברון ונחסמו ע"י צה"ל עד סמוך מאד לכניסת השבת.
 
ביום ראשון, יום הפינוי עצמו, נסגרה מערת המכפלה לחלוטין, לראשונה מזה 12 שנה, עקב החלטה להשתמש בשוטרי המג"ב של "משמר המערה" לביצוע הפינוי. המערה נותרה סגורה כל אותו היום, גם לאחר שהפינוי הסתיים, כיון ש"השוטרים צריכים לנוח"...
יש לציין, שגם בימים של פיגועים קשים ביותר בגזרת חברון, לא נסגרה מערת המכפלה מעולם, ולא נעשה כל שימוש בחיילי "משמר המערה" לצרכים בטחוניים. אבל, כנראה שפינוי בית שפירא הוא מטרת-על שלכבודה אפשר להפר לא רק את כללי החקירה ואת כללי השפיטה, אלא גם את כללי הברזל של מערכת הבטחון...
 
 
הדיווחים השקריים בתקשורת:
התקשורת, ככלל, עשתה כל מאמץ על מנת להבליט את טענת הפרקליטות כאילו המסמכים מזוייפים והבית כלל אינו שייך ליהודים. חלק מכלי התקשורת הגדילו לעשות, ופרסמו כתבות לפיהן גם בג"ץ קבע שמדובר ב"כנופיית נוכלים" , ובמסמכים מזוייפים.
ביום שני שלח ב"כ היישוב היהודי ומשפחות הדיירים, עו"ד גלעד קורינאלדי, מכתבים למערכות העיתונים  "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", ודרש התנצלות ותשלום פיצוי בסך מיליון ₪ על פרסום לשון הרע תוך התעלמות מכללי האתיקה העיתונאית.
 
 
התנהלות המשטרה בשטח – האם נלמדו לקחי עמונה?
ביום ששי התברר לתושבי בית שפירא כי בפתח ביתם נערכת המשטרה ל"עמונה 2". למקום הגיעו צוותי יס"מ, מג"ב וגם יסמ"ג – יחידת הפינוי של מג"ב, במדים השחורים הידועים לשימצה, עם קסדות ואלות, חלקם הגדול ללא תגים מזהים. ביניהם זוהו רבים שהתפרעו והיכו בעמונה. התערבות של חברי כנסת מול מפכ"ל המשטרה הביאה לענידת תגי הזיהוי לאחר מספר שעות, אך הם הורדו בהמשך. במוצאי שבת עלו שוטרי יס"מ על גג הבית, וממנו זרקו אבנים לתוך המבנה, וגם פצעו את אחד הילדים. כמו כן, קיללו את יושבי הבית ואיימו עליהם: "עוד מעט נבוא ונשבור לכם את הראשים והידיים..."
לקראת הפריצה לבית השתנתה התמונה: למקום הגיעה כל הקצונה הבכירה של המשטרה וצה"ל. מעולם לא נראו כל כך הרבה קצינים בכירים במקום אחד. נציגי ועד הישוב דרשו להכניס צלמים לתוך הבית, על מנת לתעד כל אלימות מצד המשטרה. לאחר ויכוח התקבלה החלטה, להכניס גם צלמים מטעם הישוב (בנוסף לצלמי המשטרה). הפעילות המשטרתית בתוך הבית לוותה ב"השגחה צמודה" של הקצינים הבכירים על כל תנועה של כל שוטר, תחת השגחה צמודה של הצלמים ושל נציגי ועד הישוב. (עוד קודם לכן בדקו המפקדים עצמם שכל השוטרים מתוייגים). גם כשהושלכו לעבר השוטרים ביצים, צבע, קוקה קולה וכו'– הנחו המפקדים את השוטרים לנהוג באיפוק,  ולהפעיל כח רק לצורך ביצוע המשימה: הוצאת האנשים מהבית (וזה היה לפעמים קשה!) ולא כעונש או כנקמה.
ניכר היה שהמשטרה פועלת בפינוי הבית בהתאם ל"לקחי עמונה": הקפדה מלאה על "מדרג הפעלת הכח", על נוכחות המפקדים בשטח, על שימוש בשוטרות כלפי נשים ונערות וכדומה. במשך יותר מ-4 שעות פינתה המשטרה מן הבית כ-50 איש. כדאי לזכור, כי בעמונה, באותו פרק זמן, פונו 3,000 איש ונהרסו 9 בתים...
מחוץ לבית, היו הדברים שונים לחלוטין:  שם הושארו השוטרים ללא "השגחה צמודה" של הקצינים הבכירים, ופעלו באלימות ואכזריות תוך הכאת כל מי שנקרה בדרכם, הטלת מצור על שכונת אברהם אבינו, פלישה לגגות ולמרפסות של בתים פרטיים, גרימת נזק לרכוש, וביצוע מעצרי-שוא ללא כל הצדקה. כמובן, ששוטרות לא היו שם, ושוטרים-גברים היכו ועצרו נערות.
 
 
 
בג"ץ – מחוץ לחוק
אחת השאלות המרכזיות בפרשה היתה – האם עברו 30 הימים של "פלישה טריה", או לא? אם עברו 30 יום – המשטרה אינה יכולה להוציא את הדיירים מהבית, וכל הנושא עובר לבית משפט שלום שיכריע בסוגיית הבעלות.  בשאלה זו הכריעו שופטי בג"ץ, ש 30 הימים יסתיימו ביום ששי, כלומר למחרת היום.
בפסק הדין נקבע, כי דיירי הבית יוכלו לפנות אותו בכחות עצמם ("פינוי מרצון") עד ליום ששי בשעה 11. וכי המשטרה רשאית לפנותו "מחר (-ביום ששי) החל מהשעה 11."
 
שעות ספורות לאחר מכן הבינו בצה"ל, במשטרה ובפרקליטות, שפסק הדין של בג"צ הכניס אותם למילכוד: 30 הימים שלהם יסתיימו ביום ששי, וביום זה כמעט בלתי אפשרי לבצע את הפינוי. בצר להם – פנו בבקשה מיוחדת לבג"צ.
הבקשה כונתה בשם מיוחד: "בקשה דחופה להבהרת פסק הדין" – הליך שאינו קיים כלל בסדר הדין. בבקשה נכתב - "מכיון שמרוץ 30 הימים יחלוף מחר..מכיון שקיים חשש שלא ניתן יהיה להשלים את הפינוי עד כניסת השבת...יבקשו המשיבים מבית המשפט הנכבד כי יבהיר את פסק דינו, כך שיקבע כי הגשת העתירה עצרה את מרוץ 30 הימים..."
- לכאורה זו  בקשת "הבהרה", אך למעשה – זו בעצם  בקשה לשנות את פסק הדין, דבר שאינו קיים ואינו מקובל.
לבקשה צורף תצהיר מרשים חתום ע"י אלוף הפיקוד, בו נאמר כי מדובר ב"מבצע מורכב, המחייב השתתפות של  מאות חיילים ושוטרים" וכי "לא ניתן יהיה לסיימו עד כניסת השבת".
הבקשה הוגשה לבג"צ ביום חמישי בלילה, ודיון נקבע ליום ששי בבוקר.
 
אילו היה בית המשפט העליון מקבל את החלטותיו בהתאם לחוק ולכללי השפיטה להם הוא מחוייב – "בקשת ההבהרה" היתה צריכה להידחות על הסף:
  • ראשית, בגלל עקרון "סופיות הדיון". אי אפשר לשנות פסק דין של בג"צ לאחר שכבר ניתן (אלא אם מבקשים דיון בהרכב מורחב)
  • שנית, בגלל שלא קיים כלל בסדר הדין הליך של "בקשת הבהרה". מדובר בכותרת נאה שאינה משקפת את מה שנכתב תחתיה.
  • שלישית, משום שעל פי התצהיר של אלוף פיקוד המרכז מבצע הפינוי אינו יכול להכנס תחת ההגדרה של "הפעלת כח סביר" וגם לא תחת ההגדרה של "פעילות שאינה פוגעת בבטחון ובסדר הציבורי".(מאות שוטרים וחיילים אינם "כח סביר") וממילא לא מתקיימים תנאי-המינימום של "עשיית דין עצמית".
  • ובנוסף, על פי התקדימים הקיימים, הגשת עתירה לבג"צ ע"י ה"פולשים" אינה עוצרת את מרוץ 30 הימים.
אבל שופטי בג"צ לא התחשבו בכל העובדות והכללים הללו, ומיד עם כניסתם לאולם הודיעו בנימה ידידותית לנציג הפרקליטות, שהמשטרה תקבל "כמובן" את בקשתה, וזאת עוד לפני ששמעו את טענות הצדדים.
השופטת נאור עוד הוסיפה ושאלה את עורכי הדין, מדוע יושבי הבית אינם מכבדים את החלטת בג"ץ ואינם מפנים את הנכס מרצון.
בשלב זה ביקשה אורית סטרוק, נציגת הישוב היהודי את רשות הדיבור, והסבירה לשופטים, כי כאשר הם עצמם אינם מכבדים את החלטותיהם, ואת כללי החוק והפסיקה להם הם מחוייבים – קשה יהיה לדרוש מהציבור לכבד זאת. "בית המשפט העליון עשה צחוק מעצמו" – אמרה אח"כ לעיתונאים במסדרון בית המשפט. זה כמובן לא הפריע למערכת, לפעול כראות עיניה.
 

מחסומים בכל האזור

עוד במהלך הדיון המשפטי, ולכאורה עוד בטרם נודע פסק הדין, כבר הטיל צה"ל מחסומים על כל האזור. תושבי האזור נחסמו בדרכים ועברו קשיים וסבל מיותרים. על חלק גדול מחברון הוטל סגר, שגרם לתושבים רגשות קשים. התברר, שהמשטרה והצבא עושים דין לעצמם, או שנרמז להם מראש מה תהיה תוצאת הדיון בבג"ץ...
 

מה בעתיד?

מתיישבי האזור, ותשבי חברון בכללם, אינן חיים באשליות מזה שנים רבות. אנו יודעים כי כל התקדמות ביישוב האזור מלווה בקשיים רבים ובקרבנות. בימים אלו אנו נזכרים בנפילת ששת החברים ליד בית הדסה בערב שבת, י"ז באייר, תש"מ. 3 חדשים לפני כן נרצח יהושע סלומה הי"ד. אך רק בזכות קרבנות אלו, התקדם הישוב היהודי בחברון, שחודש ע"י הנשים החלוצות בבית הדסה, ועל שמם הוקם היישוב בית חג"י (חנן, גרשון, יעקב, יהושע). כל שלב היה מלווה בקשיים ומאבקים, ואחריהם היתה התקדמות. בעזרת ה', כך יהיה גם הפעם, ונחזור לבית הזה – ולעוד בתים רבים, שיגאלו וייושבו, ועיר האבות תשוב ותיבנה.
 
 
 
 
 
 

הישוב היהודי בחברון ותושבי בית שפירא דורשים התנצלות ופיצויים בסך 1,000,000 ש"ח
8 במאי 2006

הישוב היהודי בחברון ותושבי בית שפירא
דורשים התנצלות ופיצויים בסך 1,000,000 ש"ח
 
מהעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות"
בעקבות דיווחים תקשורתיים שקריים
בפרשת בית שפירא
 
למרות שבג"צ לא הכריע בשאלת הבעלות על בית שפירא , ואף קבע מפורשות כי שאלת הבעלות על המבנה אינה ניתנת להכרעה אלא בבית משפט אזרחי, פרסמו עיתונים אלו  ידיעות שקריות, כאילו בג"ץ קבע שהסכם השכירות היה שקרי, ושהמסמכים היו מזוייפים.
 
פרסום זה נעשה תוך התכחשות לנאמר בהחלטת בית המשפט העליון, ותוך הפרת כללי האתיקה העיתונאית, ועבירה על חוק איסור לשון הרע, וכמובן תוך גרימת נזק ניכר לגורמים שרכשו את הבנין ואיכלסו אותו.
 
בתגובה לפרסומים שקריים אלה, פנה היום עו"ד פרופ' מיכאל קורינאלדי, לעורכי העיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", בדרישה לפרסם התנצלות, ואף לשלם לנפגעים – חברת טל לבניה והשקעות, מחדשי הישוב היהודי בחברון, ומשפחת שליסל – פיצויים בסך מיליון ₪ (מכל אחד מהעיתונים).
 
 
לפרטים נוספים:
נעם ארנון 0524-295566
עו"ד גלעד קורינאלדי  0522-636659
 
 
 
 
 
 
 

עדכון מחברון
6 במאי 2006

עדכון מחברון
מוצ"ש, ח' אייר ה'תשס"ו
 
המידע לרגע זה:
 
כוחות רבים זורמים לחברון. כוחות משטרה הוקפצו במשך  השבת, ע"מ למנוע הגעתם של יהודים לעיר האבות למחות על גירוש נוסף של יהודים מבתיהם בבית שפירא.
 
לכל הידוע כוחות משטרה מעמידים מחסומים סביב חברון בניסיון לסגור את העיר הרמטית.
יתכן ויוכרז עוצר כללי בכל שטח הישוב היהודי בחברון בשעות הקרובות ויתכן שהגירוש יתבצע בשעות הקטנות של הלילה, ברגע שיהיו כ-1000 משטרה-מג"ב-יס"מ במקום.
 
כרגע יש יותר מ-100 איש בבניין. ע"פ הוות דעת הנדסיות, אם יהיו יותר מ-200 אנשים בבנין, הוא עלול התמוטט. לכן, אם יפרצו לבנין מאות שוטרים, יתכן סכנה גדולה לחייהם של כל מי שבפנים – אנשים, נשים וטף.
 
הישוב היהודי בחברון קורה לכל מי שארץ ישראל חשובה להם לצאת מיד לעיר האבות. אין שום ספק: זו רק המנה הראשונה של ממשלת השמד של אורמרט וחבריו, הרי תושבי יו"ש הם 'סכנה לקיומה של מדינת ישראל, כפי שרה"מ אמר בכנסת.  חייבים לעצור את כדור השלג עכשיו, לפני שהוא ממש מתחיל להתגלגל ולמחוק כל מה שבדרך.
 
הגיעו לחברון עכשיו!

עדכון מחברון
6 במאי 2006

עדכון מחברון
מוצ"ש, ח' אייר ה'תשס"ו
 
המידע לרגע זה:
 
כוחות רבים זורמים לחברון. כוחות משטרה הוקפצו במשך  השבת, ע"מ למנוע הגעתם של יהודים לעיר האבות למחות על גירוש נוסף של יהודים מבתיהם בבית שפירא.
 
לכל הידוע כוחות משטרה מעמידים מחסומים סביב חברון בניסיון לסגור את העיר הרמטית.
יתכן ויוכרז עוצר כללי בכל שטח הישוב היהודי בחברון בשעות הקרובות ויתכן שהגירוש יתבצע בשעות הקטנות של הלילה, ברגע שיהיו כ-1000 משטרה-מג"ב-יס"מ במקום.
 
כרגע יש יותר מ-100 איש בבניין. ע"פ הוות דעת הנדסיות, אם יהיו יותר מ-200 אנשים בבנין, הוא עלול התמוטט. לכן, אם יפרצו לבנין מאות שוטרים, יתכן סכנה גדולה לחייהם של כל מי שבפנים – אנשים, נשים וטף.
 
הישוב היהודי בחברון קורה לכל מי שארץ ישראל חשובה להם לצאת מיד לעיר האבות. אין שום ספק: זו רק המנה הראשונה של ממשלת השמד של אורמרט וחבריו, הרי תושבי יו"ש הם 'סכנה לקיומה של מדינת ישראל, כפי שרה"מ אמר בכנסת.  חייבים לעצור את כדור השלג עכשיו, לפני שהוא ממש מתחיל להתגלגל ולמחוק כל מה שבדרך.
 
הגיעו לחברון עכשיו!

עדכון מבית שפירא בחברון
5 במאי 2006

 

עדכון מבית שפירא בחברון:
כוחות הגירוש בודדו בשעות הצהריים את בית שפירא וחסמו עם מחסומים ושטח צבאי סגור את הכניסות משכונת אברהם אבינו ומתנובה. בתוך הבית נמצאים המונים, ביניהם משפחות הבית ומשובח"ים. כפי הנראה הפינוי אמור להתבצע ביום א' בשעות הצהריים.
אוטובוסים בדרך לחברון נחסמים ונאלצים לחזור אחורה. 


המאבק על בית שפירא בחברון
5 במאי 2006

דף מידע שנשלח לכל תושבי חברון:
 
לתושבים שלום וברכה. אתמול יום חמישי התקיים דיון בבג"ץ בעקבות העתירה שלנו כנגד צו הפינוי שניתן לדיירי הבית. לצערנו בית המשפט קבל את עמדת הפרקליטות שעלינו לפנות את הבית עד יום שישי (היום) בשעה 11:00.
 
לאחר השעה 11:00 רשאים כוחות המשטרה לגרשנו בכח. בנוגע לבירור המשפטי בנוגע לבית- בית המשפט לא נכנס לסוגייה ושלח את הצדדים להתדיין בבית משפט שלום בנידון. עד להכרעה משפטית קבע בית המשפט כי על המשטרה לנעול את הבית בפני כל אדם כולל הערבים.
 
אמש פנתה הפרקליטות לבית המשפט ובקשה לקיים דיון לדחיית הגירוש
לתחילת השבוע הבא (כנראה שאין ביכולתה לבצע את הגירוש עד שבת).
 
כפי שהדברים נראים אנו צפויים לגירוש בתחילת השבוע כנראה ביום ראשון בשעות הצהרים. (יתכן שיוכרז עוצר כללי בכל חברון משעות הבוקר. כבר כעת צה"ל והמשטרה יוצאים למשימת חסימת כבישים. כרגע צה"ל הכריז 'שטח צבאי סגור' על בית שפירא והאזור)
 
ועד הישוב נערך למאבק נחוש ואחראי- שתלוי בראש ובראשונה בשיתוף פעולה של כל התושבים יחד עם הבאת קבוצות מבחוץ.
 
אנו יצאנו בקריאה ציבורית להגיע לחברון, ברוך ה' הקבוצות הראשונות כבר הגיעו ואנו נערכים לקליטת קבוצות נוספות שתגענה לשבת קודש ולמוצ"שק. חשובה מאד עזרה לוגיסטית ואירוח של אורחים בשבת, נודה מאד על הענות מקסימלית של כולנו.
 
תושבי בית שפירא, חברון
 
"עת צרה היא ליעקוב וממנה יושע"
"חזק חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו"
 
 

עתירה לבית המשפט העליון בירושלים
4 במאי 2006

בס"ד
 
בבית המשפט העליון בירושלים                                                                                                  בג"צ 06/
בשבתו כבית דין גבוהה  לצדק    
                                 
 
 
                              העותרים:           1) טל השקעות ובנין בע"מ                         
                                                            2) ישראל שליסל  ת.ז. 017936204
                                                            3) ציפורה שליסל ת.ז. 022032148
                                                            ע"י ב"כ עוה"ד פרופ' מיכאל קורינאלדי ואח'
                                                            כולם מרח' קרן היסוד 36, ירושלים, 92149
                                                            טל : 02:5631378,  פקס: 02:5610569
 
-  נ  ג  ד  -
 
                              המשיבים:          1) האלוף יאיר נווה - מפקד פיקוד מרכז, צה"ל
                                                            2) תא"ל כמיל אבו-רוקון - ראש המינהל האזרחי לאיו"ש
                                                            3) נצ"מ עלי זמיר - מפקד מרחב חברון, משטרת ישראל
                                                                     משיבים 1-3 ע"י פרקליטות המדינה
                                                          מרח' צאלח א-דין, ירושלים
                                                            4) קמר אל-נאזר, חברון.
                             
                             
 
עתירה דחופה למתן צו על תנאי
 ולמתן צו ביניים דחוף

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להוציא מלפניו צו על תנאי  המורה למשיבים לבוא וליתן טעם ולנמק מדוע לא יימנעו מפינוי העותרים ו/או המחזיקים מטעמם, בבניין בן 3 קומות הידוע כחלקות 223 ו-224 גוש 34027 בחברון  (להלן:"הנכס"), ומדוע לא תבוטל  הודעת הפינוי מיום 26.4.06 עליה חתם המשיב 3 (להלן:"צו הפינוי") ביחס לנכס הנ"ל. צו הפינוי רצ"ב כנספח א' לעתירה.
 
כמו-כן מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא מלפניו צו ביניים המורה למשיבים או מי מטעמם להימנע מכל כניסה לנכס ו/או מפינויו של הנכס ו/או ביצועו של צו הפינוי, וזאת עד למתן כל  החלטה סופית ו/או אחרת שתינתן על ידי בית משפט נכבד זה.
 
 
 
 
ואלה נימוקי העתירה:
 
התשתית העובדתית
 
  1. העותרת 1 הינה חברה המאוגדת אצל קמ"ט משפטים באיו"ש (מתוקף סמכותו כרשם החברות באזור יו"ש). העותרת 1 שכרה כדין את הנכס מפלשתינאי בשם האני אל-באטש, לפי הסכם שכירות כדין  מיום 8.2.05 הרצ"ב כנספח ב'.
    טרם חתימת הסכם השכירות הנ"ל עמד הנכס ריק, נטוש ומוזנח, מזה שנים רבות.
 
  1. כבר בפברואר  2005 נמסרה החזקה לעותרת 1 וזו החלה לאחסן מטלטלין בנכס,  כמו כן החליפה העותרת 1 את מנעולי הנכס, והיתה היחידה שהיתה לה גישה לתוך הנכס.
    ביום 6.4.06 נכנסו העותרים 2-3  1 לנכס כברי רשות , ניקו את הנכס, שיפצו אותו, ומאז ועד היום הם מתגוררים בו.
 
  1. העותרים 2 ו-3 הינם בני זוג, אזרחי ישראל, אשר מתגוררים בנכס עם שמונה מתוך עשרת ילדיהם. העותרים קיבלו , כאמור, את רשותה של עותרת 1 להיכנס לנכס ולהתגורר בו, והם עשו כן ביום 6.4.06, תוך השקעה של כספים רבים הן בנקיונו של המקום, והן בהשבחתו והכשרתו למגורים. יצויין כי מלבד עותרים 2 ו-3 אשר גרים בקומה אחת של הנכס, מתגוררות משפחות נוספות בשתי קומותיו האחרות של הבנין , וגם הן קיבלו את רשותה של עותרת 1 להחזיק בנכס ולהתגורר בו. בסה"כ מתגוררים בנכס 22 נפשות ( 6 מבוגרים ו- 16 ילדים).
 
  1. המשיבה 4 (קמר אל נאזר) היא בעלת הנכס לשעבר, ומזה שנים רבות איננה מתגוררת בנכס  בפועל לא היא ולא אף אחד מטעמה.
 
אחיזת העותרת 1 בנכס כדת  וכדין  - שרשרת הזכויות
 
  1. האני אל-בטש הינו בעל הזכויות בנכס כפי שגם עולה  מפורשות מנסח 'התחמין'  (מאלייה עירונית) וכן   כעולה גם ממסמכי הרכישה מאת הבעלים הקודם (קמר אל-נאזר - משיבה 4) . סט מלא של המסמכים הרלוונטים (שהועבר כמובן גם למשיבים) רצ"ב כנספחי ג'. יצויין כי  העברת הזכויות מהמשיבה 4 אל העותרת 1 בוצעה  כדין באמצעות יפויי-כח בלתי-חוזרים אשר נחתמו בפני נוטריונים ישראלים.
 
 
 
 
  1. בנסיבות השרשרת הקנינית  הרי  שעולה ללא ספק,  כי העותרת 1 אוחזת כדין בנכס ואין כל עילה לפינויה ממנו. אשר על כן, גם אין כל עילה, סיבה ו/או טעם להוצאת צו הפינוי, שהוא למעשה צו אזרחי במהותו כפי שגם עולה באופן מפורש מסעיף 3 למכתב ב"כ המשיבים (רס"ן סיון ביבר) מיום 30.4.06 – :   "ההחלטה לסייע לבעלים הפלסטינים, שהגישו תלונה למשטרה, לסלק את הפלישה לנכס".
                                                                                      העתק המכתב בשלמות רצ"ב כנספח ד'.
 
  1.  לשם הגילוי הנאות ושלמות התמונה לא יהיה זה למותר לציין כי במסגרת ניסיונות המשיבים 1-3 (להלן "המשיבים") לקעקע את זכויות העותרת 1 בנכס ואחזקת העותרת 1 בנכס, נעצר  לאחרונה האני אל בטש ע"י פקודיו של משיב 3 למשך כיומיים לצורך חקירת משטרה (בחקירה,לטענתו, אף הציעו לו כספים בתמורה לכך שיעיד שהמסמכים מזויפים וישמש כביכול  כמעין 'עד מדינה', וכן הושמעו כלפיו איומים), ובכל זאת שוחרר האני הנ"ל ללא כל הגבלה ואף מבלי להביאו בפני שופט.
 
  1. זאת ועוד, לשם שלמות התמונה יצויין כי לפני כשנה שכרה העותרת 1 בית אחר, בחלקה 68 גוש 33416 בחברון, מאותו האני אל-בטש, וגם אז ניסו המשיבים לקעקע בכל דרך את זכויות העותרת 1 ואף עצרו את האני אל בטש ואחרים למשך שבועות,  ובכל זאת לא הצליחו לקעקע את אחיזתה החוקית של העותרת 1 באותו נכס, זכויות העותרת 1 נותרו על כנן, ועד היום היא ממשיכה להחזיק באותו נכס כדין.
 
התכחשות  מוכרים פלסטנאים לתהלכי העברת חזקה בנכסים   – פרקטיקה מקובלת
  1. העותרים יוסיפו ויטענו  כי התכחשות מוכרים פלסטינים למעשה העברת חזקות  שבוצע על ידם בין ישירות , ו/או בין באמצעות צד ג' מחשש לחייהם הוא דבר מצוי במקומותינו, וזאת מחשש לחייהם  ובהקשר זה גם הגשת תלונת סרק  למשטרה ( כפי שהוגשה אם  בכלל בעניינו) בידי המשיבה 4, החוששת לחייה, ומנסה 'לטהר'  שמה בעייני סביבתה.
 
מהות  הענין  - לכל היותר  - מדובר בסכסוך  בעל  אופי אזרחי גרידא
  1. לא זו אף זו, בסופו של עניין מדובר כאן לכל היותר בסכסוך בין אזרחים על הבעלות ו/או על החזקת הנכס . העותרת 1 כרגע אינה יודעת על מחלוקת שכזו, מעבר לידיעה הכללית לטענה סתמית וכוללנית , לפיה הועלתה טענה בדבר מסמך מזויף – טענה  המוכחשת והנדחית בתוקף מכל וכל .
 
  1.   על כן אין למשיבים כל מעמד אמיתי ביחס לנכס, ואילו הצד השני למחלוקת המשיב ה 4 (אם ,כאמור, בכלל קיימת) יכול לפנות לבית משפט אזרחי רגיל בתביעה לבעלות ו/או לסילוק יד, ואין כל צורך בהתערבותם של המשיבים 1-3.
 
  1. לא יהיה זה למותר לציין כי ענין  בירור  הזכויות בנכס דנן יהא בסמכות  ערכאה שיפוטית אזרחית מתאימה, וזאת, בין היתר,  מכיוון שנודע ,כאמור, לעותרת 1 (במהלך חקירת אנשים מטעם העותרת 1) כי טענות המשיבים מתבססות על חוות-דעת של שוטר מז"פ לפיה חלק מהמסמכים (נספחי ב') הינם מזוייפים, וביהמ"ש הנכבד דנן אינו נוהג לגבות ראיות ו/או לקבוע ממצאים עובדתיים.
 
  1. אשר על-כן נראה, כי ראוי כי  הצד הרואה עצמו נפגע מהחזקת העותרת 1 בנכס הנ"ל יפנה לביהמ"ש האזרחי המוסמך, עם כל ראיותיו, ושם תשמענה טענות הצדדים, תוצגנה ראיות הצדדים, יקבעו ממצאים עובדתיים וביהמ"ש דהתם יפסוק בניחותא את פיסקו בסוגיה.
 
התערבות המשיבים בסכסוך  אזרחי זה אינה במקומה  כלל
  1. זאת ועוד , בנסיבות תיק זה, אצה הדרך למשיבים, התערבותם אינה במקום , אינה מוצדקת, אינה מובנת ואינה חוקית כפי שיפורט להלן :
א.לא בוצעה חקירה ממצה ובכללו לא נערך כל עימות בסיסי כמקובל בין בעלי הדין.
     כפי  שנערך בעבר בנוגע לנכס אחר המוזכר בס'  8 לעתירה זו.  
ב. אין ממצאי חקירה.
ג.  לא בוצעה בדיקה יסודית  בכל המסמכים הרלוונטים שנמסרו ביום 1.5.06
       ד.לא הוגש כתב אישום.
 
בנסיבות אלו ניכר  גם ניכר כי לא בוצעה חקירה דרושה מלאה וראויה, והדבר עלול לפגוע פגיעה של ממש בעותרים, פגיעה בלתי הפיכה.  
                                                                ג.
תכתובות העותרת 1 עם המשיבים
  1. לאור האמור לעיל, פנה  ביום 26.4.06 ב"כ העותרת 1 (עו"ד דורון ניר צבי ) במכתב אל משיב מס' 1 ואל היועהמ"ש לאיו"ש. לאחר קבלת צו הפינוי ביום 27.4.06 אף העביר מכתב נוסף אל משיב 1 ומשיב 3.  בשני המכתבים הנ"ל ובנוספים , אשר רצ"ב כנספחי ה', נשטחו כל טענות העותרת 1 המופיעות לעיל, ובכל-זאת נראה כי המשיבים מתעלמים מטענות אלו ומתכוונים לבצע מחטף ולפנות את הנכס בימים הקרובים מאוד (כנראה  מוצאי יום העצמאות או למחרתו) , כאשר לטענתם מדובר ב'פלישה טריה'  הנכנסת כביכול לגדר סעיף 3 לצו מס' 1472 - צו בדבר מקרקעין (סילוק פולשים) (יהודה והשומרון) התש"ס-1999.
 
  1. במכתב מיום 30.4.06 (נספח ג' האמור לעיל) דחו המשיבים את בקשת העותרת 1 לביטול ו/או לעיכוב צו הפינוי כאשר המשיבים חושפים בבירור כי תכלית הוצאת הצו היא : "לסייע לבעלים הפלשתינים, שהגישו תלונה במשטרה, לסלק את הפלישה לנכס".  מבלי שעיינו במסמכי העסקה, הא  ותו לו.ובמכתבם האחרון  , לאחר שעיינו במסמכי העיסקה,  מיום 1.5.06  בלילה , הודיעו שאין שינוי בהחלטתם, תוך הפניית העותרים  לבג"צ.
 
העברת מסמכי המכר והקנין הרלוונטים למשיבים  ביום 1.5.06  בשעות הערב ותשובתם
  1. ביום 1.5.06 העבירה העותרת 1  באמצעות שליח מיוחד בשעה 19:00 את מסמכי העסקה  לנציגי המשיבים.  מסמכים שנטען לגבי אחד או יותר שהם לכאורה מזוייפים.
 
18.  המשיבים קבעו תוך פחות 3 שעות  (פקס נתקבל  מהם בשעה 22:32) וזאת לאחר שעיינו במסמכים בחיפזון רב , מבלי להעבירם כלל לבדיקה  מקצועית ראויה. בחינה יסודית של מסמכים  אשר  על בסיסם ומכחם החליטו המשיבים לנקוט בצעד  דרסטי וחריף ולפנות העותרים נגועה בחוסר תום לב קיצוני ובהעדר סבירות .
 
החלטת המשיבים לוקה בחוסר מידתיות   
  1.  החלטת המשיבים נגועה בחוסר מידתיות כבד . לו היו המשיבים לפחות באופן מידתי מעכבים הפינוי  לצורך בחינה ראויה של המסמכים - דיינו. אך לא היא. ניתנה החלטה שרירותית ,כאמור תוך 3 שעות בלבד.
 
  1. המשיבים 1-3 נוקטים עמדה  וצד בענין ומכריעים לטובת צד אחד באופן חד צדדי משל היו טריבונל שיפוטי.
 
החלטת המשיבים לוקה בהעדר הנמקה ראויה ובחוסר  תום לב   
  1. המשיבים במכתבם מיום 1.5.06  (שנתקבל כאמור ב22:32) נמנעו מהעדר הנמקה  ראויה והסתפקו במסקנה  פסקנית ולאקונית  לפיה: "אנו סבורים עדין כי שהותם של האנשים מטעם מרשתך אינה כדין" .
 
  1. ושוב זה המקום להדגיש כי העותרת 1 קיבלה את החזקה בנכס וביצעה פעולות בנכס כבר בינואר 2005, לפיכך בנסיבות אלה , גם לדידם של  המשיבים , ודאי אין במקרה דנן  כל גדר של 'פלישה טריה' ואין למשיבים כל עילה להתערב ולהוציא צו פינוי. המשיבים השתהו באופן מופלג בפעולותיהם והינם מושתקים מלהוציא את הצו.
 
  1. בנסיבות אלו, מתעורר החשש כי החלטת המשיבים, נעשתה תוך ניצול לרעה של סמכות שלטונית, בהעדר סבירות ומתוך מגמה לפנות את העותרים  ויהי מה, משל עסקינן בגזרה משמיים , ולא היא.
 
החלטת המשיבים  מהווה פגיעה בזכויות יסוד של העותרים
  1. מהתשתית העובדתית העולה מהעתירה ומנספחיה דומה כי בענייננו מדובר בהתערבות בסכסוך אזרחי גרידא שאין לו כל אופי ביטחוני. התערבות שאין לה כל יסוד חוקי, תוך פגיעה בוטה בזכויות היסוד של העותרים. עסקינן בהתערבות בוטה שפוגעת בזכויות האדם של עותרים 2 ו-3 (כמו גם ילדיהם הקטנים וכל שאר המתגוררים בנכס) ובזכות הקניין של עותרת 1.
 
מאזן הנוחות
  1.  בנסיבות דנן יש להקפיא המצב הקיים .פינוי העותרים מהמקום  מהווה פגיעה קשה בעותרים במארג זכויותיהם , בעוד שנזקה של העותרת 4, לא ייגרם שום נזק. שכן זו אינה מתגוררת  כלל בנכס ו/או בני משפחתה ו/או מי מטעמה וזאת במשך שנים רבות .
 
  1.   הנזק היחיד הוא בענין הבעלות וזה תתברר בחקירת משטרה ו/או בבית משפט (אם תחפוץ בכך).  לא זו בלבד שלא יגרם כל נזק, אלא שנכס זה שעמד מזה שנים רבות ריק, נטוש ומוזנח, ימשיך בינתיים להשתבח ע"י העותרת 1 אשר ניקתה ושיפצה אותו.
 
  1. בנסיבות תיק זה, מאזן הנוחות נוטה בבירור  לטובת העותרים.
 
אמון הציבור בבית משפט נכבד זה
  1. כבר צוטט פעמים רבות על  עוצמתו המוסרית  של בית משפט  נכבד זה הינו וביסוס זכויות האזרח כמגן על הדמוקרטיה.  שומה על בית המשפט כי יפעיל אף במקרה זה את שיקול דעתו, תוך הגנה בפני  הפגיעה בזכויות העותרים , שהקפידו משנה הקפדה על כל הוראות החוק ודקדוקיו.
 
  1. יודגש, מדובר במקרה של חוסר הגינות שלטונית מובהק, אשר השלטון נוקט  בו ממש  צד משל הוא בעל דין , והכל  תוך שימוש לרעה בסמכויותיו ותוך איבוד מימד האוביקטיביות  לחלוטין.  יודגש שעל פי המידע שביד העותרים הפינוי אמור להתבצע כבר  במוצאי יום העצמאות  תוך שימוש בכח רב , וגיוס מאות חיילים ושוטרים רבים  ותוך צפי שהדבר יגרום לעימותים מיותרים   בעיר חברון.  והכל  כאמור,  ללא שום הצדקה וצורך אמיתי, שכן אם יתברר בהליך משפטי כמקובל כי העותרים אוחזים בנכס שלא כדין באופן עובדתי , לא יהא צורך בהפעלת כח על מנת להשיב הנכס לבעליו.
 
  1. מפלטו האחרון של האזרח הוא פנייתו לבית המשפט הגבוהה לצדק בירושלים, לשם מיצוי זכויותיו.
 
סוף דבר
31.   יודגש כי מדובר בפינוי נכס גדול בחברון שהפעלתו מיועדת להתבצע במוצאי יום העצמאות או למחרתו לפנות בוקר, באמצעות גיוס כוחות גדולים ותוך חשש שיוביל לעימותים מיותרים, שניתן  וראוי למונעם מראש.
 
הסעד המבוקש
  1. כללו של דבר, לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא מלפניו צו על תנאי כמבוקש במבוא לעתירה זו.

       כן מתבקש ביהמ"ש הנכבד להוציא מלפניו צו ביניים כמובא ברישא לעתירה דנן.
 
  1. כמו כן מתבקש ביהמ"ש הנכבד לחייב את המשיבים לשלם לעותרים את הוצאות עתירה זו ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.
 
______________________
פרופ' מיכאל  קורינאלדי, עו"ד            גלעד קורינאלדי, עו"ד             דורון ניר- צבי, עו"ד                  
                                                                 ב"כ העותרים

בס"ד
 
תצהיר
 
אני הח"מ, אייל נוקד (ת.ז. 027906007), לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת וכי באם לא אעשה כן אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, מצהיר בזאת כדלקמן:

1.                    הנני עושה תצהירי זה בתמיכה לעתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים שהוגשה ע"י טל השקעות ובנין בע"מ ואח' כנגד אלוף פיקוד המרכז ואח'.
 
2.                    הנני מצהיר כי פעלתי והנני פועל בשם העותרת 1 הנ"ל ביחס לעניינים הקשורים בנכס נשוא העתירה וכי העובדות והטענות שמובאות בעתירה נכונות למיטב ידיעתי, הבנתי ואמונתי.
 
3.                    הנני מוסמך לחתום מטעם העותרת 1 הנ"ל על תצהיר זה.
 
4.                    זה שמי, זו חתימתי וכל האמור לעיל אמת.
 
                                            
                              _________________
                                                         אייל נוקד
 
 
אימות חתימה

היום, 2.5.06, התייצב בפני - עו"ד גלעד קורינאלדי, - מר אייל נוקד המוכר לי אישית, וחתם על תצהירו זה בפני , לאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת, וכי באם לא יעשה כן יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק.


                                                                    _____________________
                                                                     עו"ד גלעד קורינאלדי
 

עתירת בית שפירא בחברון
4 במאי 2006

 
עתירת בית שפירא בחברון
(הבית מכונה בית שפירא על שמו של ר' שלמה יצחק שפירא שנרצח בסמוך לו, בחוה"מ סוכות תשס"ג)
 
נקודות מרכזיות
 
הכלל:
  • אנו מחזיקים בנכס כדין
  • אנו מאשימים את הפלסטינית בתלונת שוא
  • אנו מאשימים את השלטונות בחקירה מגמתית ובשימוש לרעה בכח השלטון.
  • אנו מבקשים שבג"צ יפנה את כל הנושא לבירור בערכאה שיפוטית מתאימה
 
פירוט:
  1. מדובר בנכס שהחזקה עליו הועברה כדת וכדין, עם כל המסמכים הנחוצים, לידי העותרים. בנכס הושקע ממון רב, וההחלטה לפנות אותו על בסיס תלונת סרק של בעליו הקודמים – מהווה גזל של ממש תוך ניצול לרעה של הסמכות השלטונית.
 
  1. התכחשות מצד פלסטינים למעשה העברת חזקות  שבוצע על ידם הוא דבר מצוי במקומותינו, וזאת מחשש לחייהם,  ובהקשר זה גם הגשת תלונת סרק  למשטרה . מן הראוי היה שהשלטונות ישקלו את צעדיהם לאור נתון בסיסי זה, שידוע גם להם, ולא יקבלו החלטות חפוזות.
 
  1. המשטרה והמנהל האזרחי נחפזו לקבוע – ללא כל בסיס עובדתי וללא כל בדיקה מקצועית ואובייקטיבית – כי מדובר בזיוף, ומיהרו לעשות דין לעצמם בלא לאפשר בירור משפטי ועובדתי של טענות הסרק של הפלסטינים. אנו משוכנעים שאם תנתן לנו האפשרות להציג את כל המסמכים והעובדות בפני בית משפט מתאים – יתברר שאכן הנכס מוחזק בידינו כדין. לכן, הבקשה מבג"צ היא גם למנוע את הפינוי וגם להעביר את הדיון והבדיקה לערכאה שיפוטית מתאימה.
 
  1. מדובר במקרה של חוסר הגינות שלטונית מובהק, תוך שימוש לרעה בסמכויות השלטוניות  ותוך איבוד מימד האובייקטיביות  לחלוטין. 
 
  1. מן הראוי שכל שאלת ההחזקה החוקית בנכס, וכשרות המסמכים, תידון ותתברר בפני בית משפט בזהירות הראויה, ולא יתקבלו החלטות בהליך של "בית דין שדה" שנודף ממנו ריח פוליטי.
 
  1. פינוי בית שפירא בחברון, המתוכנן להתבצע הלילה (בלילה שבין חמישי לששי) הוא "המנה הראשונה" של הממשלה הזו, שמטרתה הראשית היא עקירת ההתיישבות היהודית ביש"ע.
 
חשוב לדעת שלא מדובר בשאלה חוקית-משפטית, אלא בהחלטה פוליטית, מכוונת מגבוה ע"י שר הבטחון (היוצא) וע"י ראש הממשלה, ובחקירת משטרה מגמתית המתבצעת מהרגע הראשון שהמשפחות היהודיות נכנסו לבית, עוד בטרם הוגשו בכלל תלונות למשטרה, ומתנהלת על-פי הכוונה מגבוה, בלא לעמוד באמות המידה המינימליות המתבקשות מחקירה מקצועית.
 
"כחות הבטחון" נערכים לפינוי בכח רב, תוך שימוש בכ-1,000 שוטרים, והפניית כמות דומה של חיילים מעיסוק במשימות בטחון – לעיסוק ב"אכיפת חוק" פוליטית, וכחות הרפואה התבקשו להערך לגרוע מכל – כאילו לא למדנו דבר וחצי דבר מאירועי עמונה!!
 



| 1-10 | ... | 551-560 | 561-570 | 571-580 | 581-590 | 591-600 | 601-610 | 611-620 | 621-626 |


הישוב היהודי בחברון
ת.ד. 105 חברון 90100
Tel: 02-9965333 Fax: 02-9965304
info@hebron.com

האתר פותח ע"י בינמיקה
עיצוב ובניית אתרים